ואיש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית

ואיש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית הרוזן מספר "היא עבדה על זה כל יום היום ויום האתמול פרסה את הצלי המובחר שהאומנת קצבה אפילו את הלחם היא אפתה בעצמה!" איש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית סביב השולחן גדושי צלחות, הריח בסדר, הטעם פחות מוסיפים קצת מלח, קצת פלפל, הרבה אהבה ושוטפים הכל עם כוס מים אל הקיבה איש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית היא עוד לא מתיישבת, עסוקה במטבח, מורה למשרתת ככה וכך דואגת מאד שלאיש שום דבר לא יחסר ותיכף גם היא תצטרף אל שוק הבשר והערב יורד והלילה מחשיך קערות החרס גדושות בתבשיל ברור לכולנו - יבוא רגע ובו נישאל אחד קם לסבון, אחר לטלפן אחרת יוצאת רגע כדי לעשן פתאום זה רק הרוזן ואני והאל איש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית מחליפים המבטים להבין איך ומה, למצוא צרת רבים לחצי נחמה מדברים על השלג, על הכדור, על החדשות כל דבר רק לא להסתבך בלשון איש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית כל אחד נוקט בשיטה משלו - מי בבליעה פחדנית בלי ללעוס מי חותכת הכל לקטן-קטן והרבה מי מגניב חתיכה לחתולה בהיחבא איש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית היא נכנסת קורנת ועוד לא רואה שמשהו בחדר לא כשורה הרוזן מוזג לה נתח נדיב וגבה קומה ואת הלחם שהיא אפתה בעצמה והערב יורד והלילה מחשיך קערות החרס גדושות בתבשיל ברור לכולנו - יבוא רגע ובו נישאל אחד קם לסבון, אחר לטלפן אחרת יוצאת רגע כדי לעשן פתאום זה רק הרוזן ואני והאל והערב יורד והלילה מחשיך קערות החרס גדושות בתבשיל ברור לכולנו - יבוא רגע ובו נישאל מזל הסבון, נטרק המטלפן אחרת חוזרת סיימה לעשן כולם ישובים עכשיו אל השולחן עם האל ואיש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית מקרבת לאט את המזלג העמוס זוגות העיניים בחוסר נימוס בוהות בפניה, גוועות לאיזו בשורה היא טועמת ואומרת - אוי זה ואיום ונורא