תמונתך כה שלווה, את אחרת
קצת גאה ונבוכה על שאת אימי
מלווה בדמעה ובחיוך מוותרת
ומעולם אינך שואלת
אינך שואלת מי
לא תמהת, לא רגזת עת באתי אלייך
מדי יום ביומו ואמרתי תני
את הכל הבאת לי במו ידייך
רק מפני שאני אני, אני, אני
ויותר ממני את היום זוכרת
את יגון ילדותי ונפשך כבר פתרה
עת תבוא אלייך הבת הבוגרת
היא תביא את ייאוש תוגתה שבגרה
כן, אבוא רצוצה ולא אשאל לשלומך
לא אבכה בחיקך, לא אלחש אימי
את תדעי, זה שעזבני היה לי יקר ממך
ולא תשאליני מי, מי, מי
תמונתך כה שלווה אימי
ומעולם אינך שואלת מי, מי, אימי
