מי שקורא לו לבוא

שוב הוא נאבק עם עצמו מורד בו בכל הכח מנסה לבדוק אם זה באמת בעורקיו או רק במח מרעיב את הקיבה, מפטם את הכבד ומבין ש להרים ידיים מסתבר זה לא פשוט כמו שחושבים ש ממהר להשליך את בכורו היאורה צעד לא חכם כעת אך הכרחי בהסתכלות אחורה להתחיל מחדש עכשיו, אבן מלט אבן להרטיב ת'אצבע ולראות לאן הרוח נושבת ואין מי שקורא לו לבוא אין מי שקורא לו לבוא ואין מי שקורא לו הכתיבה מזמן לא פתרון, היא עוד מכשול בדרך משום מקום לשום מקום, היא עקיצה דבורית בברך אז הוא נותן לה לגרד ומנסה להתרכז כרגע רק בהנאות מידיות שמתחברות לאיזה שקע הימים זהים וחבורים, צרור טיפות מים מהגינה אל הקפה אל הדירה על האופניים אל הפסנתר אל השולחן כתיבה אל בקבוק הג'יי.בי הוא מתפרק בטלפון, צועק "קחי אותי מכאן בייבי" ואין מי שקורא לו לבוא אין מי שקורא לו לבוא ואין מי שקורא לו לבוא אם היא כבר קוראת אז הוא נשאב לזה לגמרי אהבה קשה כמו של אופיליה להמלט לא דוגמא טובה, נכון, זה אמור להיות הפוך אך איך לומר? בזמן האחרון הוא כבר לא כזה בטוח שוב אותה אדרת ארורה בשינוי גברת אם היא קצת שקטה אז הוא כבר מדפדף לפרק 11 רושם "אם אתה חושש שהיא כבר לא אוהבת רוב הסיכויים שזה נכון, חבוב רוץ, תפוס רכבת" ואין מי שקורא לו לבוא אין מי שקורא לו לבוא ואין מי שקורא לו לבוא הוא תולה את כל עולמו בה כמו מובייל ברוח שתפעיל אותו ותנגן בו שיר שכוח לשים ת'ראש שלו על החזה שלה כמו ילד שתפרע בשיערו בכף ידה המטוילת מגלה בכיס מעילו פתקה מכובסת משהו שכתב מזמן באיזה לילה על המרפסת "אל תגדר סביבה תיילים ממתכת תן לה ללכת או תן לה ללכת" ואין מי שקורא לו לבוא אין מי שקורא לו לבוא ואין מי שקורא לו לבוא שני צינורות כבדים שמתנקזים לאיזה נחל שמתגלגל לים אל השדות אל התפרחת משהו בתוכו כבה, הוא מניח את הנשק אוחז ביד אחת בבנו, ובשנייה מכסחת דשא